שוישה נ' שופרסל בע"מ ואח'

פסק דין

לפניי תביעה לפיצויים בגין נזקי הגוף שנגרמו לתובע, יליד 1984, בעקבות סגירת דלת על אצבע ידו הימנית וזאת בסניף של נתבעת 1, בטירת הכרמל.

רקע עובדתי וטענות הצדדים

1.על פי הנטען בכתב התביעה, ביום 16.8.10 נכנס התובע אל סניף הסופרמרקט שבבעלות נתבעת 1 (להלן: "הנתבעת") בטירת הכרמל (להלן: "הסופר"). לאחר סיום הקניות, בסביבות השעה 22:30, ביקש התובע לצאת מהדלת הראשית של הסופר, אולם מאחר והדלת הראשית הייתה סגורה, נתבקש הוא לצאת מדלת משנית (להלן: "הדלת"). התובע דחף את הדלת והיא נפתחה קצת אולם, באופן פתאומי, היא נסגרה על אצבעו (להלן: "התאונה").

הנתבעת 2 ביטחה את הנתבעת, בביטוח אחריות כלפי צד ג', בעת התאונה.

2.בעקבות התאונה פונה התובע למרכז הרפואי כרמל שבחיפה. שם אובחן כסובל מפצע באספקט אולנרי של האגודל, המטומה תחת הציפורן ורגישות. עוד אובחן כסובל משבר בגליל האמצעי. התובע אושפז ושוחרר לאחר כיומיים עם המלצה להמשך מעקב רפואי, יד מורמת ומנוחה.

3.מטעם התובע העידו התובע ואשתו ומטעם הנתבעת העיד סגן מנהל הסופר – דני בן חמו.

הנתבעות הכחישו בכתב הגנתם את כל הטענות שהועלו בכתב התביעה אולם בפתח ישיבת ההוכחות הודיע ב"כ התובע כי התאונה אינה מוכחשת וכי הנתבעות מודות בכך שהתובע נפגע תוך כדי פתיחת דלת בסופר שמופעל על ידי הנתבעת 1 (ראה פרוטוקול מיום 7.3.13).

4.לטענת התובע, אין הוא יודע מה הן הנסיבות אשר גרמו לתאונה שבעקבותיה הוא נפגע וכי יש להעביר את נטל הבאת הראיות מכוח הכלל הדבר מדבר בעד עצמו – סעיף 41 לפקודת הנזיקין (נוסח חדש). לחלופין, הנתבעת התרשלה כלפיו בכך, שבין היתר, התקינה דלת פגומה ולא נקטה באמצעי בטיחות הולמים לשם מניעת התרחשות התאונה.

5.מנגד טענו הנתבעות כי התיאור שסיפק התובע אינו מתקבל על הדעת ואינו מקים חבות שבדין. מה גם, מדובר בעדות יחידה של בעל דין שאין לה כל סיוע. עוד טענו הנתבעות כי לא ניתן להחיל את סעיף 41 לפקודת הנזיקין שכן התובע יודע מה הן הנסיבות שהביאו לאירוע שבו ניזוק. הנתבעות הוסיפו וטענו כי אם התובע נחבל מהדלת הרי שמדובר בסיכון רגיל וטבעי שאין להטיל בגינו כל אחריות על כתפיהן.

גרסת התובע

6.אין מחלוקת בין הצדדים כי התובע נפגע בסופר במהלך פתיחת הדלת, אך הנתבעות מסתייגות מהתיאור שסיפק התובע שלפיו הדלת חזרה באופן מהיר ופגעה רק באגודל שלו בזמן שכל ידו הימנית הייתה מונחת על ידית הדלת. לטענת הנתבעות מדובר בדלת ידנית אשר נפתחת ע"י משיכתה לצד ואם נפתח חלק אחד של הדלת, החלק השני נפתח באופן אוטומטי. הדלת נפתחת ע"י דחיפתה עם הידיים כך שאם התובע החזיק את הדלת ביד ימין, אזי הוא עלול להיפגע בכף היד או בכל האצבעות ולא רק באגודל.

7.בעניין מנגנון פתיחת הדלת וסגירתה, ניתן להתרשם מעדות התובע ומעדות בן חמו. מעדויות אלו מתקבלת התמונה הבאה שלפיה מדובר בדלת אשר נפתחת הצידה, כך שאם אדם פותח צד אחד, הצד השני נפתח בו זמנית ובאופן אוטומטי.

כך העיד התובע בחקירתו:

"... זו דלת הזזה שנפתחת הצידה ולא לכיוון שלי ...

אלו שתי דלתות שנפתחות הצידה במקביל וחוזרות במקביל ..." (עמ' 5, ש' 25 ו-ש' 31)

כך גם העיד בן חמו:

"... אתה מושך את הדלת לצד עם שתי הידיים או שאתה יכול עם יד אחת לפתוח. גם אם אתה פותח צד אחד עם יד אחת, שני הצדדים נפתחים בו זמנית" (עמ' 14, ש' 13-14)

8.למעשה מדובר בדלת הזזה עם מנגנון שבו פתיחת צד אחד של הדלת תביא לפתיחת הצד השני שלה. לאור מנגנון הפעולה הנ"ל, קיימת האפשרות שסגירת צד אחד תביא גם כן, באופן אוטומטי, לסגירת הצד השני. משכך הם פני הדברים, אזי, גרסת התובע שלפיה הוא אחז בדלת בידו הימנית כשלפתע היא נסגרה במהירות תוך שהיא מוחצת את האגודל שלו, הינה גרסה שמתקבלת על הדעת ומתיישבת עם דרך הפעולה של המנגנון הנ"ל. מה גם, הפגיעה דווקא באצבע אחת ולא בכל האצבעות, יש בה כדי לחזק את טענת התובע בכל הנוגע לפתאומיות ולמהירות שבה אירעה התאונה, שכן הדלת נסגרה על ידו של התובע אשר לא הספיק להוציא את כל כף ידו מהרגע שבו הוא הבחין בסגירת הדלת.

9.לאור האמור לעיל, אני קובעת כי גרסת התובע בכל הנוגע לנסיבות התרחשות התאונה, הינה גרסה הגיונית אשר מתקבלת על הדעת ומתיישבת עם צורת פגיעתו ועם יתר הראיות שהוצגו בפניי.